השכרת דירות לטווח קצר (על בסיס יומי/שבועי) היא תופעה של השנים האחרונות, המתפשטת בעיקר בערים תיירותיות ברחבי העולם. מדובר בעסקה כלכלית משתלמת לשני הצדדים: המשכירים והשוכרים. המשכירים – נהנים מהכנסות גבוהות תוך זמן קצר, והשוכרים נהנים מתחליף זול לבית מלון, וזוכים גם להתערות באוכלוסייה המקומית. בין אם מדובר בהשכרה עצמאית של דירות (דרך פייסבוק או רשתות חברתיות אחרות) ובין אם מדובר בהשכרה מאורגנת דרך אתרים פופולאריים כדוגמת Airbnb, זהו טרנד התופס תאוצה גם בישראל, ובעיקר בתל-אביב.
אלא, שהחלטה תקדימית שפורסמה ביום 10.10.2018 על ידי המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב (מס' תיק 5/993/2017), מאיימת לשים קץ לתופעה זו. במסגרת תביעה שהגישו בעלי דירות בבניין ברחוב חברון בתל-אביב, הם טענו כי אחד מבעלי הדירות בבניין, צרפתי שרכש את דירתו לפני כשנה, מתגורר דרך קבע בצרפת ומשכיר את דירתו לפרקי זמן קצרים באמצעות "Booking" או Airbnb"". לטענת בעלי הדירות, בניין המגורים הוא בניין חדיש, העשיר במתקנים מתוחכמים הנגישים לבעלי הדירות בבניין בלבד (כגון מתקן חניה דו קומתי, המצריך השתלמות מיוחדת), והשכרת הדירות לטווח קצר עשויה לגרום לנזקים במתקנים אלו וכן לגניבת ציוד יקר ערך, ואף לא ניתן לפקח על המזיקים לאור העובדה שהם לנים בדירה לילות ספורים בלבד, ולא ניתן להתחקות אחריהם. בעלי הדירות טענו גם, שהשימוש שעושה הצרפתי בדירה הוא שימוש המתאים ל"דירות נופש" ולא ל"מגורים", כקבוע בתקנון הבית המשותף.
מנגד, טען הדייר הצרפתי כי הוא לא חרג מהוראות התקנון מאחר והוא לא הקים עסק לשימוש מעורב, כגון: משרד, או חנות, ואם היתה כוונה לאסור השכרת דירות לטווחי זמן קצרים, היה צריך לפרט זאת בתקנון במפורש.
המפקחת על רישום המקרקעין, אשר סמכותה מקבילה לסמכות בית משפט שלום, בחנה את הוראות תקנון הבית המשותף והגיעה למסקנה חותכת, כי השכרת דירה לפרקי זמן קצרים אינו עולה כדי "שימוש למגורים", אלא יותר למטרה של עסק למגורים או מלונאות ונופש. לפיכך, היא קבעה שעל הנתבע להפסיק, החל מיום 1.1.19 להשכיר את הדירה לפרקי זמן קצרים.
אין ספק, שהחלטתה של המפקחת על רישום המקרקעין מהווה בשורה משמחת למלונות בתל-אביב, שיכולים להמשיך לגבות סכומים של שכירות חודשית עבור לילה אחד. אלא, שהחלטה זו עלולה לפגוע בתיירות הנכנסת, באשר רבים מהתיירים אינם מוכנים לבזבז הון תועפות על מלונות, והם מורגלים לשכור דירות כמקובל במדינות תיירותיות ברחבי העולם. קיימים גם היבטים חוקתיים של זכות הקניין ופגיעה בחופש העיסוק, שהינן זכויות יסוד בסיסיות. מעבר לכך, יש יסוד סביר להניח, שהחלטה זו לא רלבנטית לגבי כל הבניינים בתל-אביב, שכן ההחלטה מבוססת על פרשנות תקנון ספציפי בלבד, ומוצע לכל מי שרוצה להשכיר את דירתו לטווח קצר לעיין בכובד ראש בתקנון הבית המשותף. ומה דין בניינים שעדיין לא נרשמו כבתים משותפים ואין להם תקנון? לא קיימת כל התייחסות לכך בהחלטה.
יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה, שבתל-אביב התיירים הפכו לחשובים יותר מהתושבים עצמם ומזה שנים חלק נכבד ממלאי הדירות להשכרה בתל-אביב מושכר באופן קבוע לתיירים ואילו השוכרים הישראליים נבעטים החוצה אחר כבוד.
האם החלטה זו תחזיק מעמד או שגם בהקשר זה המוח היהודי ימצא פתרונות עוקפים ? רק הזמן יגיד.