עֳבוֹר לתוֹכֵן הראשי עֳבוֹר לפוּטֶר
פתיחת תפריט נייד

2 חניות לדירה? לא למי שגר סמוך לתחנת הרכבת

 

 

רובנו מתלוננים על הפקקים, הרעש והלכלוך שיוצרות עבודות הרכבת. אבל האמת היא, שכל הבעיות הללו מתגמדות לעומת המהפכה הגדולה בתקני החניה באזורים הסמוכים לציר הרכבת. בקרוב, לא רק בתל-אביב תהיה מצוקת חניה, אלא בכל מקום ששוכן סמוך לציר.

במהלך השנים האחרונות עוסקות רשויות המדינה באמצעים להפחתת מקומות החניה במרכזי המטרופולין, על מנת לצמצם את תנועת כלי הרכב, את הגודש התחבורתי במרכזי הערים, ואת זיהום האוויר שבעטיו.

ביולי 2016 תוקנו תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), כאשר בסיס התיקון הוא עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, באמצעות הפחתת מספר מקומות החניה באזורים הסמוכים למערכת תחבורה עתירת נוסעים (מתע”ן). בישוב שיש בו מתע”ן, קובעות התקנות מדרג של מספר מקומות חניה בהתאם לקרבת המגרש לציר המתע”ן.

המדרג שנקבע בתקנות הוא בן שלושה שלבים: אזור של עד 300 מטרים מציר המתע”ן – בעל מספר מקומות חניה קטן (אזור א’); אזור של בין 300 מטרים ועד 600 מטרים מציר המתע”ן – בעל מספר מקומות חניה גבוה מעט יותר (אזור ב’); ואזור במרחק העולה על 600 מטרים – בעל מספר גבוה אף יותר של מקומות חניה (אזור ג’).

כך למשל, בבניין מגורים באזור א’ טווח התקן הוא 0.5 עד 1 מקומות חניה לכל יח”ד; באזור ב’ טווח התקן הוא 1 עד 1.5 מקומות חניה לכל יח”ד ואילו באזור ג’ הטווח הוא 1 עד 2 מקומות חניה לכל יחידה.

במקומות חניה למסחר הדברים אף מסובכים יותר. באזור א’ ניתן להתקין מקום חניה אחד לכל 50 מ”ר; באזור ב’ ניתן להתקין מקום חניה אחד לכל 30 מ”ר ואילו באזור ג’ מקום אחד לכל 25 מ”ר.

ה”מכה” הכבדה ביותר הונחתה על מגרשים ליעוד משרדים ותעשייה עתירת ידע. בשימושים אלה, תותר התקנת מקום חניה אחד לכל 240 מ”ר (באזור א’); מקום חניה אחד לכל 120 מ”ר (באזור ב’) ומקום אחד לכל 60 מ”ר באזור ג’. מקומות חניה למוסדות תרבות ופנאי צומצמו גם הם בצורה ניכרת.

ישאל השואל: האם התקנות לא הקדימו את זמנן? מה לנו כעת להגבלות על חניה כאשר ידוע שהביצוע של המתע”ן עוד רחוק? האם זה חוקתי לצמצם היום את מקומות החניה ולמנוע בפועל מאנשים להגיע ברכב פרטי לבית או למקום העבודה כאשר במציאות אין כרגע רכבת קלה או אמצעי תחבורה אחרים שיאפשרו להם דרכי נגישות אלטרנטיביים?

על שאלה זו השיב לאחרונה ביהמ”ש בבג”ץ 5790/16 גני בן צבי נ’ שר האוצר [נבו, 31.5.18] כי לא ניתן לשנות את המצב התודעתי בקרב הציבור רק ברגע שבו ייגזר הסרט בפתח תחנת המתע”ן, ולכן התכנון צריך להקדים את זמן ביצועו, ולפיכך יש היגיון שכבר בשלב התכנוני תחל הפחתה מסוימת במקומות החניה הסמוכים. לפיכך, דחה בג”ץ את עתירת העותרים וקבע, כי לא נמצא פגם בצמצום מקומות החניה באזורים הסמוכים למתע”ן.

ולנו נותר רק לזמזם: “הרכבת מתקרבת, הרכבת מגיעה, בואו ונצא לדרך, הצטרפו לנסיעה…….. “